״אני פשוט לא בנוי למתמטיקה״
על הפחד ממתמטיקה, על המשפט שתלמידים אומרים לעצמם, ועל מה שהורים יכולים לעשות אחרת.
כל מי שמלמד מתמטיקה מכיר את הרגע: תלמיד מסתכל על תרגיל, עוד לפני שקרא אותו עד הסוף, ואומר "אני לא מבין כלום". לפעמים זה בא עם חיוך, לפעמים עם דמעות, ולפעמים עם משפט שנשמע כמו עובדה: "אני פשוט לא בנוי למתמטיקה".
ציון אפשר לשפר. אבל כשילד מאמין במשפט כזה על עצמו, הוא מפסיק לנסות.
אני רוצה להסביר למה המשפט הזה כמעט תמיד לא נכון, ומה אפשר לעשות במקומו: בבית, בשיעור, ובראש.
הפחד אמיתי, והוא לא נדיר
במבחן PISA של 2012 נשאלו תלמידים בני 15 ממדינות ה-OECD איך הם מרגישים מול מתמטיקה. התשובות מראות שהלחץ הוא לא נחלתם של מעטים:
ממוצע מדינות ה-OECD, PISA 2012 (OECD, 2015).
לפחד הזה יש מחיר. באותם נתונים, תלמידים עם חרדה גבוהה יותר ממתמטיקה השיגו ציונים נמוכים יותר, בפער ששווה בערך לשנת לימודים. זה מתאם, ולא הוכחה שהפחד הוא הסיבה. אבל מחקרים במעבדה מסבירים חלק מהקשר: דאגה תופסת מקום בזיכרון העבודה, אותו "שולחן עבודה" בראש שעליו מחזיקים את שלבי הפתרון (Ashcraft & Kirk, 2001). מי שחושב "אני הולך להיכשל" משאיר פחות מקום לתרגיל עצמו.
במילים אחרות: הילד שקופא מול המבחן לא בהכרח יודע פחות. לפעמים הוא פשוט עובד עם חצי שולחן.
"חלש במתמטיקה" זו לא אבחנה
כשאני בודקת תלמיד שנחשב "חלש", אני כמעט אף פעם לא מוצאת חוסר יכולת. אני מוצאת חורים: כלל סימנים שהתבלבל בו בכיתה ח׳, שבר שאף פעם לא הוסבר עד הסוף, משוואה שבה הוא מעביר אגף בלי להחליף סימן. כל אחד מהם קטן. יחד הם יוצרים תחושה שהכול קשה, וכל נושא חדש שנבנה עליהם נופל איתם.
לכן המשפט שאני אומרת לכל תלמיד בסוף האבחון הוא:
אתם חכמים. מה שחסר זה מיומנויות, ומיומנויות לומדים.
זה לא משפט עידוד. זה תיאור של מה שהתשובות מראות.
טעות היא מידע, לא פסק דין
בבית הספר טעות מורידה נקודות. אצלי היא הנתון הכי חשוב שיש. תשובה שגויה עם כיוון מספרת בדיוק איפה החשיבה סוטה. מי שכותב ש-12 + 13 = 25 לא "לא יודע שברים". הוא מחבר מונים ומכנים, וזה דבר שאפשר לתקן בשיעור אחד.
בגלל זה אני מבקשת מתלמידים לסמן "לא יודע/ת" כשאין להם שום כיוון, במקום לנחש. "לא יודע/ת" כנה הוא לא כישלון. הוא מספר לי שהחומר עוד לא נלמד, ולא שיש הרגל שגוי שצריך לפרק. אלה שני מצבים שונים לגמרי, ולכל אחד מהם טיפול אחר.
להורים: מה עוזר בבית, ומה פחות
חוקרים מאוניברסיטת שיקגו עקבו במשך שנת לימודים אחרי 438 ילדים בכיתות א׳–ב׳ ואחרי ההורים שלהם. ילדים של הורים שחששו בעצמם ממתמטיקה למדו פחות מתמטיקה במהלך השנה, והיו סבירים יותר לפתח חרדה משלהם. אבל זה קרה רק כשההורים עזרו להם הרבה בשיעורי הבית. בקריאה לא נמצא קשר כזה (Maloney et al., 2015).
המחקר הזה נעשה בגילים צעירים, לא בתיכון. ובכל זאת המסר שלו מתאים גם לבני נוער: לא שאסור לעזור, אלא שחשוב איך עוזרים. מה שאני ממליצה:
- לא לומר "גם אני הייתי גרוע במתמטיקה". זה נשמע כמו נחמה, אבל ילד שומע: זה עובר במשפחה, אין מה לעשות.
- לשאול במקום להסביר. "מה השאלה מבקשת?", "מה כבר עשית?", "איפה נתקעת?". השאלות האלה מלמדות לחשוב, ולא דורשות מכם לזכור את החומר.
- לשמור על טון רגוע, גם כשזה לוקח זמן. ילדים קוראים את הלחץ שלכם מהר יותר מכל הסבר.
- לשים לב לדרך, לא ל"כישרון". "ראיתי שבדקת את עצמך בסוף" אומר לילד מה עבד. "אתה גאון" לא אומר לו מה לעשות בפעם הבאה.
- כשאתם לא בטוחים בחומר, להשאיר את ההסבר למורה. זה לא כישלון שלכם. זו חלוקת עבודה.
לתלמידים: מה אפשר לעשות כבר השבוע
- לפני מבחן, לכתוב על מה שמלחיץ. במחקר של Park, Ramirez ו-Beilock (2014), סטודנטים עם חרדה גבוהה ממתמטיקה כתבו בחופשיות, במשך כמה דקות לפני מבחן, על מה שהם מרגישים לגביו. בשאלות הקשות הם הצליחו יותר מסטודנטים חרדים שחיכו בשקט, והגיעו לרמה של אלה שלא היו חרדים. זה נבדק על סטודנטים ולא על תלמידי תיכון, אבל לנסות זה לא עולה כלום.
- לעבוד על דבר אחד בכל פעם. "להשתפר במתמטיקה" זה גדול מדי. "להפסיק לטעות בסימן כשפותחים סוגריים" זה משהו שאפשר לסגור בשבוע.
- לתרגל קצר ולעתים קרובות. עשרים דקות ביום עדיפות על שלוש שעות בלילה שלפני המבחן. במאמר השני אני מסבירה למה.
- לסמן "לא יודע/ת" בלי בושה. זה עוזר לי לבנות לכם תוכנית נכונה, ולא תוכנית לפי ניחושים.
ממה זה לא תלוי
המעבר מ-3 ל-4 יחידות לא תלוי ב"ראש מתמטי". הוא תלוי בכמה פערים יש, ובכמה זמן יש לסגור אותם. את זה אפשר לבדוק, ולפעמים התשובה מפתיעה את כולם, כולל את התלמיד עצמו.
רוצים לדעת מה בדיוק עוצר את הילד?
אבחון מקוון של כ-25 דקות, בלי ציון ובלי הרשמה. בסוף שולחים לי את התוצאות בוואטסאפ, ואני חוזרת אליכם עם תמונה ברורה.
להתחיל באבחון חינם ←מקורות
- Ashcraft, M. H., & Kirk, E. P. (2001). The relationships among working memory, math anxiety, and performance. Journal of Experimental Psychology: General, 130(2), 224–237.
- Maloney, E. A., Ramirez, G., Gunderson, E. A., Levine, S. C., & Beilock, S. L. (2015). Intergenerational effects of parents' math anxiety on children's math achievement and anxiety. Psychological Science, 26(9), 1480–1488.
- OECD. (2015). Does math make you anxious? PISA in Focus, 48. OECD Publishing.
- Park, D., Ramirez, G., & Beilock, S. L. (2014). The role of expressive writing in math anxiety. Journal of Experimental Psychology: Applied, 20(2), 103–111.